כך משפיעה הטלוויזיה על האופן שבו אנו מקבלים בעלי פגמים אסתטיים
מדוע הדמות הרעה בסרטים תמיד מוצגת כבעלת ליקויים ועיוותים אסתטיים? מדוע דמות שגופה נשרף מייצגת רוצחים פסיכוטיים ומה זה מעיד? הרי שאם ייצוגים אלה לקוחים מן המציאות, החברה פוסלת מראש בני אדם על פי נראות חיצונית

ייצוג של דמות או תופעה בטלוויזיה מטרתו להקצין, אך מהיכן מגיעה ההשראה להופעתן החיצונית של הדמויות? הבא נתייחס אל הדמות הראשית והגיבורה אל מול הדמות הרעה והמפחידה. על שתיהן בנויה העלילה, אלא שלכל אחת מהן אידיאל יופי שונה. כבר באגדות נקלענו אל חלוקה דיכוטומית: הנסיכה הטובה, המתוארת תמיד כאישה יפה, מטופחת ואסתטית – לעומת המכשפה הרעה, שתמיד מוצגת כאישה מוזנחת, לא אסתטית ומכוערת. דוגמה נוספת להטמעת אידיאל היופי אפשר למצוא באגדת הברווזון המכוער – הזוכה ללעג רב מסביבתו בשל מראהו החיצוני. סיפור זה מבנה אצל ילדים כבר בגיל צעיר את התודעה עד כמה חשוב להיות יפה, אם כך, נשאלת השאלה: כיצד מתייחס היום עולם הטלוויזיה לליקויים פיזיים ואסתטיים? האם נעשית קטגוריזציה מראש?

באינסטינקט ראשוני, כאשר אנו רואים אישה קירחת המחשבה הראשונה היא שהאישה הזאת חולת סרטן, או אינה בריאה בנפשה. אחרת, מדוע שאישה נורמטיבית תוותר על שערה מרצונה החופשי? סביר להניח שמלבד קרחת או תספורת קצוצה, כל תסרוקת חדשה שאישה תעשה תיחשב לשינוי מרענן. הנורמה הטלוויזיונית אינה מאפשרת לשחקנית קירחת לשחק תפקיד כלשהו ללא התייחסות עלילתית או דרמטית ממשית, המוסברת לעיתים קרובות כמחלה, התמודדות עם טראומה או תיוג כאישה לא נורמטיבית. במילים אחרות: הטלוויזיה מכתיבה לנו את התודעה שאם לשחקנית אין שיער- זו בעיה.

בסדרה "חברים", קומדיית מצבים העוסקת בחייהם של שישה חברים קרובים (צ'נדלר בינג, רייצ'ל גרין, פיבי בופה, מוניקה גלר, ג'ואי טריביאני ורוס גלר), בא לידי ביטוי אידיאל היופי כך: פיבי מבקשת, להכיר בין חברתה בוני ובין רוס, ושואלת את רייצ'ל, האקסית הטרייה של רוס, אם אין לה התנגדות לכך. רייצ'ל שראתה את בוני בעבר וזכרה שהיא קירחת, צחקה בזלזול ואמרה שאין לה שום בעיה, אלא שטרם הדייט המתוכנן הופתעה רייצ'ל לגלות ששיערה של בוני צמח לתפארת, ועל כן היא טענה שהסכימה לדייט רק כי חשבה שבוני היא "בחורה מוזרה וקירחת".

לאחר מכן, במהלך חופשה משותפת, רייצ'ל הצליחה לשכנע את בוני לגלח מחדש את ראשה, מה שגרם לרוס להירתע ממנה פיזית. הסיטואציה מציגה חוסר בשיער כעניין תמהוני המעורר רתיעה פיזית ורגשית אצל נשים וגברים כאחד, ומבנה מציאות בה אישה ללא שיער נתפסת כאישה מוזרה, חריגה בנוף החברתי וכעורה.

אם כך, כיצד אדם המתמודד עם מחלת האלופציה אראטה, הגורמת לנשירת שיער בגוף החולה, אמור להרגיש כשהוא צופה בסלידה החברתית שנגרמת עקב חוסר שיער? חולים אלה נאלצים לחיות כל או רוב חייהם ללא שיער. צפייה בסדרה "חברים" ובייצוג של נשים קירחות בה, מעלה את התהייה האם מלכתחילה אנשים קירחים הם פחות טובים או מוזרים?

מטרת התמונה להראותאת דמותה של בוני מחברים כאישה קירחת המוצגת בסדרה כמוזרה בשל היותה קירחת
דמותה של בוני מהסדרה "חברים". צילום מסך מתוך הפרק

ד"ר מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת במכללת ספיר, מסביר את מקור התופעה כתכתיבי יופי שמנחילות ארצות מערביות לכלל באמצעות תקשורת ההמונים: "אפשר לראות את האופן שבו המערב והלובן שולטים באיך שאנו תופסים את הסטנדרטי, הנכון, היפה והראוי". את דבריו הוא מדגים באמצעות שאלות: "כמה ייצוגים אנחנו מכירים ללבקנות בתקשורת? כמה זמן לקח להוסיף עיגול קטן בצד המסך לטובת שפת הסימנים? הייצוג של לובן מקבל משמעות רבה בייצוג הטלוויזיוני. זהו המודל והסטנדרט שממנו וכלפיו כל אחד עושה את הרפרנס. לכן, כל מה שהוא לא הלובן הזה, הוא האחר. זה האופן שבו אנו מובנים לחשוב".

בעולם הקולנוע למשל, נמצא כי הדמויות הרעות והמפחידות, מאופיינות בליקויים דומיננטיים ומוגזמים, המקבלים את השראתם מהמציאות. כך לדוגמה, עוצבה הדמות הראשית והמפחידה בסדרת סרטי האימה "סיוט ברחוב אלם", הפסיכופט הרוצח פרדי קרוגר. דמותו של קרוגר נשרפה בעודה בחיים, ועלילת הסרטים בנויה על כך. לאחר מותו דמותו מתקמטת, מצולקת וקירחת כתוצאה מהשריפה, וגופו מתעוות בצורות נוספות המעצימות את הפחד מפניו. עצם הבחירה להציג את הדמות הפסיכוטית כבעלת מום יוצרת אצל הצופה פחד כלפי דמותו עוד לפני שהצופה נחשף לאישיותו. בעת שהצופה נחשף לאכזריותו, הצופה מקבל "הצדקה" לפחד הראשוני שלו. אם ננסה לבחון דרך עיצוב הסרט את היחס של החברה כלפי אנשים שניצלו משריפה ונושאים צלקות על גופם, הרי שדמותו של קרוגר עלולה להבנות דימוי שלילי ראשוני אצל הצופים כלפי פצועי כוויות.

מטרת התמונה להראות את דמותו של פרדי קרוגר כדמות מלאה בכוויות
דמותו של פרדי קוגר מהסרט "סיוט ברחוב אלם". תמונת יח"צ

גיגי מסביר: "לגוון העור יש משמעות מאוד גדולה באשר לדרך שבה אנו תופסים את המציאות ואת העולם. כמובן שככל שהמאפיינים יותר חורגים מהנורמה, כך העניין מקבל הרבה פחות לגיטימציה, כמו בסרט "סיוט ברחוב אלם". פרדי קרוגר אומנם לבן, אבל הפנים שלו שרופות ומצולקות. אין ספק שיש כאן דרגות, זה מתקשר לאמרה מאוד גזענית המיוחסת למאמן מכבי ת"א, פיני גרשון, לפיה 'יש שחור ויש מוקה'. סביר להניח שאם דמותו של קרוגר הייתה בעלת עור כהה, הרתיעה שלנו הייתה אפילו גבוהה יותר".

יום אחד כולנו נהיה ה"אחר"

החברה מהווה לעיתים קרובות מכשול בקבלת האחר והשונה. בעניין זה, עולם הקולנוע מפיק סרטים המהווים – לכאורה מראה של המציאות: הסרט "פלא", מספר על התמודדותו של אוגי, ילד בעל תסמונת טריצ'ר קולינס הגורמת לעיוות בפניו וגוררת תגובות קשות מהסביבה. אוגי בוחר לחבוש קסדה גדולה שמסתירה את פניו, כפי שעושים רבים במציאות ובוחרים להסתיר את ליקוייהם באמצעות אביזרים: בגדים ארוכים, פאות, איפור וכו'.

מטרת התמונה להציג את דמותו של עוגי מהסרט פלא, הילד עם הפנים הכביכול כעורות
דמותו של עוגי הילד מהסרט "פלא". צילום מסך מתוך הסרט

גרבנר וגרוס (1980), ערכו מחקר העוסק בהשפעתם של תכני טלוויזיה על הצופה, ומצאו כי חשיפה מתמדת לכלי התקשורת, מטפחת אצל הצופה תמונת עולם דומה לזו המוצגת במסך. עוד נמצא כי ככל שהצופה תלוי יותר בתכני הטלוויזיה וצופה בה בתדירות גבוהה, כך תתקרב תמונת המציאות שלו לתמונה הטלוויזיונית. מחקרם מאושש את יכולותיה של הטלוויזיה ותכניה לשנות במוחנו את התפיסה כלפי האחר והשונה. שכן אם מראש הדמות הרעה והמפחידה היא בעלת ליקויים אסתטיים מוקצנים, כך הדבר עלול להשפיע על מחשבותינו ביחס לקבלת האחר על פי חיצוניותו.

גיגי מסביר כי ישנו הבדל בתפיסת מודל היופי בין העבר להווה, אך הפער עדיין קיים. "צריך לזכור שהשינוי לא קורה מעצמו וצריך להילחם למענו. זה לא רק ייצוג, זו גם ההבנה שזה לגיטימי, ולא רק לגיטימי – זה ראוי. החברה מאוד שמרנית במהות שלה, היא רוצה פס ייצור דומה, שנראה אותו דבר, והמציאות הרבה יותר מורכבת. יש אמירה מעניינת של אנשים שמתעסקים בלימודי מוגבלות שאומרת כי עיקר הנכות זה האופן שבו החברה רואה את האנשים". גיגי מדגיש כי על כל בני האדם לזכור שמראה חיצוני הרבה פעמים משתנה ואתו יחס החברה, לכן על כולנו כחברה להתנהג בצורה סובלנית ולהרחיב את מודל היופי. "הרבין גרוסמן פרסם מאמר יפה שאומר כי הכוח וההגמוניה בידי הגבר הלבן. אך יום אחד גם הוא יהיה מבוגר ויהפוך לאאוטסיידר".