הקרב לחיים ולמוות עם המחבלים זיכה את ת' בצל"ש אוגדונר – וגם בפסוריאזיס לכל החיים
ת', מוכר כהלום קרב ממלחמת לבנון השנייה: "חטפתי 2 כדורים. הרסיסים התפזרו אצלי בגפה הימנית התחתונה, במפשעה, בכתף, בצוואר ובצד השמאלי של החזה. הפסוריאזיס התחיל אצלי במהלך השירות הצבאי והתעצם אחרי המלחמה"

ת' (שמו ופרטיו המלאים שמורים במערכת לבקשתו מטעמי צנעת הפרט) , שירת כלוחם ביחידה מובחרת של הנח"ל במשך שנה ושישה חודשים. במהלך שירותו, השתתף בפעילויות מבצעיות ובמלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה הצוות שלו נשלח לכפר א-טייבה במטרה להילחם בחיזבללה, אך הבית בו שהו החיילים נחשף והתחיל ירי לעברם. ת' קיבל פקודה לאבטח את החיילים בזמן שהם עוברים למקום מסתור חדש. הוא נלחם לבדו מול שני מחבלים חמושים והצליח להציל את עצמו ואת צוותו. ת' מתאר את האירוע הזה שזיכה אותו בציון לשבח ממפקד האוגדה: "זה היה קרב פנים מול פנים במשך 40 דקות מול 2 מחבלים, שבמהלכו נפצעתי אבל המשכתי להילחם. המתח בגוף ובנפש היה מטורף. חטפתי 2 כדורים והרסיסים שלהם התפזרו לי בגוף: בגפה הימנית התחתונה, במפשעה, בכתף, בצוואר ובצד השמאלי של החזה. הוגדרתי כבעל PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומה) ובגלל הלחץ הרב מהמלחמה, הפסוריאזיס התפרץ אצלי במהלך השירות הצבאי והתעצם אחרי המלחמה".

מחלת הפסוריאזיס (ספחת), הינה מחלת עור דלקתית וכרונית, הנגרמת בעקבות החלפה מהירה מדי של התאים בשכבה העליונה של העור היוצרת נגעים אדומים עם קשקשת עבה. הבעיה העיקרית עם המחלה היא פגיעתה האסתטית בגופו של החולה. שכן, הנגעים ידועים בהופעתם בכל אזורי המפרקים. במקרה של ת' הפסוריאזיס מתבטא בעיקר בכפות הידיים, בברכיים ובקרסוליים. המחלה התפרצה אצלו כתוצאה מהשתתפותו באירוע מבצעי במצב של סכנת חיים. הטיפול היחיד שמועיל עבור ת' הוא טיפולי ים המלח ושהות תחת השמש, שכן, למשחות שונות המיועדות לטיפול בכך – אינו מתחבר.

ת' מסביר על השלכותיה של ה- PTSD ברבדים השונים בחייו: "הבעיה העיקרית של פוסט טראומה היא בלילות – רעשים מקפיצים, חושך, פינות ודלתות. בעבר, חוויתי התקפי זעם מטורפים. היה לי קשה להתנהל עם בני אדם שעובדים לצדי. עברתי שנים של טיפול פסיכולוגי". הוא מוסיף כי ה- PTSD השפיעה גם על מערכות היחסים שלו "לא הייתי במערכת זוגית רצינית שנים, מאז הצבא, אחרי הפציעה. גם כן, מכל מיני סיבות שדי קשורות לטראומה שעברתי אבל היום אני אדם אחר. אני משקם את עצמי".

תמונת אילוסטרציה. קרדיט pixabay

את הפסוריאזיס ת' למד לקבל. לאחר שנים של בושה והסתתרות, הוא החליט לשנות את גישתו: "ראיתי את זה בתור פגם. לא ידעתי איך לספר למישהי שאני יוצא איתה מה יש לי. כשהיו שואלים אותי מה יש לי על העור התחמקתי, ועניתי 'זה יובש'. היום, אני כבר לא מתבייש בזה. זה הדבר הראשון שאני אומר, אפילו בדייט".

את הרומן עם הצבא לא סיים ת' בשחרורו, שכן נותר הלום קרב ונאלץ להתמודד לשארית חייו עם מחלת הפסוריאזיס. בהתחלה הצבא סירב להכיר בה כתוצר מהלחימה: "נוסף לפסוריאזיס יש לי גם פטריית שמש מילדות בגב, שאני מטפל בה במשחות. טרם הגיוס, אחד הרופאים כתב על כך בתיק הרפואי שלי ומאז משרד הביטחון השתמש בזה כדי למנוע ממני אחוזים".

ת' מספר על המאבק שנאלץ לנהל עם צה"ל במטרה להיות מוכר כחולה פסוריאזיס, זאת למרות שהמחלה התפרצה אצלו כתוצאה משירותו הצבאי במלחמת לבנון השנייה: "נלחמתי הרבה במשרד הביטחון, אבל הבנתי שאני צריך עורך דין. בכסף שלא היה לי, שילמתי 80 אלף שקלים על מנת לקבל עוד ארבעה אחוזי נכות בודדים. אני לא מתבכיין. אני בן אדם עובד, הקמתי עסק מצליח בתחום היבוא שאותו אני מרים בשנים האחרונות, וכמובן שאני מטפל בעצמי". הוא מתאר את שגרת העבודה שלו "בכל בוקר אני מתעורר בין חמש לשש בבוקר, לא משנה איך עבר עליי הלילה. אני עובד ומעסיק עובדים, מפרנס משפחות. למרות כל מה שקרה אני עדיין משתדל לנהל שגרת חיים תקינה ותורם לחברה, אך משרד הביטחון לא רוצה להעניק לי אחוזי נכות משום שהם מגדירים רק אנשים מובטלים שלא לומדים ועובדים כזכאים לאחוזים ואיני מוכן להיות אדם כזה".

ת' מבהיר כי כאדם החווה הפרעת דחק פוסט-טראומה, אין באפשרותו לדעת מתי הפוסט-טראומה תתקוף ואיך. הוא מוסיף כי לדעתו המדינה חייבת לעזור למי שהקריב מעצמו למענה: "אני צריך הכרה. היום אתה ככה, מחר אתה ככה. אני נפצעתי בלבנון, לא נפלתי במדרגות בקריה. נלחמתי במחבלים מטווח אפס, הצלתי את הצוות שלי, יש מזל"טים שצילמו, חטפתי פציעה, פינו אותי מלבנון לבית החולים רמב"ם – לא היה שם מקום, אז המשיכו לצפת. שם התחלתי מסע שיקום פיזי שארך שנה וחצי של שיקום, וכל זה לא מספיק כדי שמשרד הביטחון יכיר בפסוריאזיס שלי כתוצר מהלחימה. זאת למרות שיצאתי להגן את המדינה מכל הלב, לא חשבתי פעמיים לפני שהסתערתי".

תמונת אילוסטרציה
תמונת אילוסטרציה. קרדיט cottonbro

לאחר שת' השתחרר משירותו הצבאי הוא הקים עסק ליבוא "עלתה בי מחשבה בעבר על סגירת העסק, הרגשתי שהוא שואב לי את הנשמה. זה לא היה בגלל שלא הצלחתי, פשוט התקשתי לחיות בישראל. אבל נלחמתי והצלחתי. תמיד צריך לפחד כאן ממשהו, גם כשאתה שומר חוק נקי, תמיד יש דברים שעלולים להתקיל אותך".

הדרך הטבעית לטיפול במחלה

ת' שמצא כי התרופות שנתנו לו גרמו עבורו יותר נזק מתועלת, בחר לטפל בפסוריאזיס שלו בדרך הטבעית וללכת לבלות בים המלח "רוב החופשות שלי הן בים המלח, בגלל השמש. אפשר גם להילחם בעזרת תזונה, אבל אני אוהב לאכול. יחד עם זאת, אני נמנע לאכול מידי יום אוכל שממריץ את הנגעים כמו חריף. האמת, עבודה נפשית בעיקר מסדרת את עניין העור. ממחקר אינדיווידואלי שעשיתי על עצמי, אם אני מרגיע את הבטן, לאו דווקא בעניין התזונתי, יותר רגשי, גם העור אוטומטית מקבל אפקט חיובי".

יתרה מזאת, ת' שומר על אורח חיים פעיל וספורטיבי המסייע לו בשמירה על העור ועל בריאותו בכלל: "אני שוחה כל יום. אני יכול לומר שגם ריצה משפיעה בצורה חיובית על העור, הריצה עובדת כמו תרופת פלא אבל קשה לי לקחת אותה על בסיס קבוע. בממוצע אני שוחה פעם ביום".

את הביטחון העצמי שלו ת' בנה מאפס, לאחר פציעה קשה שכללה שיקום פיזי וטיפול בנפש. היום, הוא מרגיש בטוח בעצמו יותר מאי פעם: "יכולים להיות המון מבטים לא נעימים, על אופן שאני מתלבש, על המראה שלי, על הנעליים שאני נועל, על מה שאני אומר. לא מפריע לי שאנשים מדברים עלי ועל הפסוריאזיס שלי, אני אחרי זה".