"אנשים לא נכנסו איתי לג'קוזי, לא נכנסו לאזור שלי בבריכה, בחוף הים התרחקו ממני"
לפני 10 שנים נפל קאסם בביתה של גאות והיא נפצעה קשה. ארבעה חודשים לאחר מכן, במהלך תהליך השיקום, התעוררה גאות, וגילתה נגעים רבים על גופה. כך החלה התמודדותה עם מחלת הפסוריאזיס

גאות ארגון (47), היא אישה נאה העובדת בתור אחות בבית החולים "ברזילי". נוסף לכך, היא מאמנת כושר וספינינג, נשואה לשלומי ואימא לניר (16) ואיציק (21). גאות מתגוררת בשדרות ומתמודדת עם מחלת הפסוריאזיס עשר שנים. 

ארבעה חודשים טרם התפרצות המחלה, עברה גאות אירוע טראומתי, שככל הנראה גרם לגופה להתמלא בנגעים: "לפני 10 שנים, הייתי בביתי בשדרות והופעלה אזעקת 'צבע אדום'. לפתע נשמע בום חזק – הקסאם נפל בתוך הבית שלי ונפצעתי בראשי מפגיעות של רסיסים. הייתי במצב קשה, והתחלתי את תהליך השיקום בהדרגה". 

היא מוסיפה: "ארבעה חודשים לאחר הפציעה הופיעו בגופי נגעים. בהתחלה לא ממש הבנתי שזה זה, חשבתי שזאת אלרגיה. אני יודעת שפסוריאזיס מגרד ועבה, אבל היום אני יודעת שיש מיליון סוגים למחלה, וזה מופיע בכל מיני וריאציות. מצבי הלך והחמיר מכיוון שהייתי במצב רגיש מאוד – הפציעה הייתה טרייה, הייתי כאובה, חרדה ודיכאונית, והנגעים התפשטו בכל הגוף".

מטרת התמונה להראות את גאות ארגון בשגרת היום יום כאשר היא מתאנת ורואים את הפסוריאזיס שלה על צוורה ומעט מידיה
גאות ארגון בעת אימון כושר. צילום עצמי

בסקירתו של פרופ' ארנון כהן באתר כללית מוסבר כי על מנת לבדוק האם מדובר במחלת הפסוריאזיס, יש לבצע בדיקת ביופסיה שבה חותכים חתיכה מהנגע ושולחים אותו לבדיקה. "הלכתי לרופא, ועוד לפני הביופסיה הוא פשוט חרץ את דיני ואמר לי שזה פסוריאזיס בוודאות. חששתי כי ידעתי שברגע שחטפת פסוריאזיס, זה לכל החיים – כל טריגר עלול לעורר את זה".

גאות משתפת בקושי שחוותה בעת הגילוי על המחלה: "כשגיליתי שזה פסוריאזיס התקשרתי לבעלי ובכיתי. הוא כל כך תמך בי והיה שם למעני. האמת שבהתחלה הוא חשב שזה סרטן העור בגלל ההיסטריה שהייתי בה. אמרתי לו שזה פסוריאזיס והוא אמר לי מה את בוכה? כל עוד אפשר לטפל בזה הכול בסדר".

מחלת הפסוריאזיס (ספחת), הינה מחלת עור דלקתית וכרונית, הנגרמת בעקבות החלפה מהירה מדי של התאים בשכבה העליונה של העור. בעור רגיל, התאים בשכבת העור העליונה (אפידרמיס) מתחלפים אחת לחודש, לעומת זאת במחלת הפסוריאזיס התאים מתרבים במהירות והשכבה מתחלפת תוך מספר ימים בלבד. כתוצאה מכך, התאים החדשים שנוצרים מצטברים על העור ונוצרים נגעים אדומים עם קשקשת עבה.

הבעיה העיקרית עם המחלה היא פגיעתה האסתטית בגופו של החולה. שכן, הנגעים ידועים בהופעתם במרפקים, הברכיים ועור הקרקפת, אך לעיתים ניתן להבחין בכיסוי כמעט מלא של הגוף בפסוריאזיס.

שנים של ניסיון הובילו לתרופה אחת

גאות מתארת את האופן בו ניסתה להילחם במחלה: "תחילה, הרופא נתן לי מרשם למשחות עם סטרואידים. נדמה היה שזה מתחיל להחלים ולהיראות טוב יותר, אך לאחר מכן הנגעים חזרו והיו גדולים יותר. זה כמו כדור שלג. הבנתי שהמשחות רק מחמירות. חזרתי לרופא וביקשתי טיפול אחר".

גאות ביררה באתרים שונים ואף פגשה מטופלים אחרים במרפאה, ומכולם קיבלה את ההמלצה לטיפול בים המלח: "לא האמנתי בטיפול של ים המלח. דיברתי עם אנשים שנוסעים הרבה שנים והמצב שלהם טוב, וחשבתי שאם מגיעים לשם תיירים מכל העולם מסיבת רפואיות אז אולי באמת זה יכול להועיל לי. אז פשוט החלטתי לנסות את זה".

"נסעתי לשבועיים וחצי, זה היה בטיפול הראשון. היה לי שיפור משמעותי. כמעט הכול נעלם. בשבוע הראשון הייתי חסרת סבלנות, והחברים שהיו איתי הרגיעו אותי. פשוט לא הבנתי איך זה עובד, העור שלי היה שרוף מכל השמש ולא ראיתי שינוי. אמרו לי פשוט תחכי, ואז פתאום בבת אחת זה התחיל להיעלם".

מטרת התמונה להציג את גאות ארגון
גאות ארגון. צילום: הצלם זיו קורן

אז בעצם פעולת השיזוף גרמה לנגעים להיעלם?

"אני חושבת שזה מכלול של דברים: השמש שורפת לך העור, המים של ים המלח והרוגע. לפעמים אני גם יורדת לחוף ומורחת על עצמי את הבוץ, הגופרית. מעבר לכך, עשיתי שינוי תזונתי, האופי שלי השתנה, התחלתי לקחת דברים יותר בקלות. אני לא מרשה לעצמי להיכנס למצב דכאוני. אני נזכרת בהתחלה, בגוף שלי שהיה מלא בנגעים ועוצרת את עצמי".

אמרת שאת נזכרת בעבר ומפחדת לחזור למצב שהיית בו בתחילתה של המחלה. יש עוד משהו שמהווה שיקול?

"חשובה לי מאוד החיצוניות. אני לא שוכחת את המבטים של האנשים, כאילו את נגועה באיזו מחלה מידבקת. אנשים לא היו נכנסים איתי לג'קוזי, לא היו נכנסים לאזור שלי בבריכה, אנשים בחוף הים היו מתרחקים ממני. ומה?! כולה פסוריאזיס. אני באמת חושבת שהדבר הכי חשוב זה לקבל את המחלה. כל עוד לא נקבל זה רק יחמיר ונסבול. ברגע שמקבלים אותה היא פשוט נעלמת. אני יכולה לומר לך שבהתחלה כל כך התביישתי, הלכתי לים רק בימי חול מתי שיש פחות אנשים. היום אני לא אחשוש ללבוש בגד ים גם אם יהיה לי נגע בגוף. אחרי תקופה החלטתי שמי שלא מתאים לו זאת בעיה שלו בלבד".

בתור בעלת ניסיון, מה את יכולה להמליץ לאחרים?

"חבל לי שהרבה אנשים לא מודעים לטיפולים בים המלח, או לא עושים מאמצים בשביל להגיע. אני מכירה אנשים שבגלל נסיבות החיים דוחים את זה כל הזמן. ים המלח זה הפתרון המושלם, זה אפשרי, אומנם יש מקרים מאוד קשים שגם ים המלח לא עזר להם, אבל עדיין הם ניסו הכול. אני רואה אנשים שכן יכולים לטפל בזה והם לא עושים את זה. כואב לי גם שיש רופאים שמסתירים את זה. לי לא אמרו שהטיפול הזה בכלל קיים, עד שאני פניתי בבקשה לקבל את הטיפול".

סייעו בכתבה: ד"ר דני בן אמתי, אגודת הפסוריאזיס הישראלית