"אמרו לי מכוערת, מחושמלת, הלוואי ותישרפי שוב. יותר נפגעתי ממבוגרים, אתה מצפה מהם להבין את הסיטואציה"
משנת 2002 משפחתה של אביה אלימלך חוגגת לה יום הולדת פעמיים בשנה: היום בו נולדה והיום בו ניצלה מאש שהותירה אותה עם 75% כוויות בגופה ובפניה

זה התחיל בעץ בעייתי שלא ניתן לעקירה בגינה המשפחתית. לאחר התייעצות עם מומחים, הומלץ לשרוף אותו. בתאריך 24 ביוני 2002, כשאביה אלימלך הייתה בת 4 וחצי, היא קטפה פרחים מהגינה וניגשה לחבק את אביה שהדליק באותו הרגע את חומר הבערה. בין רגע שניהם התלקחו, הלהבות נתפסו בה ובגדיה נדבקו לעורה. אבא של אביה נשרף גם הוא מהאש בפניו ובידו (כיום נשארו לו כוויות ביד בדרגה 3), אך פציעתה של בתו הקטנה אביה הייתה חמורה יותר.

בעת שהאב בעצמו כואב ופצוע, הוא ניסה להציל את אביה בתו הקטנה. הוא ניצל את הניסיון האישי שלו בתור פרמדיק ופעל לפי ההנחיות. הוא קרע את בגדיה וגלגל אותה על הרצפה כדי לכבות את הלהבות. אביה הקטנה פונתה ישירות לטיפול נמרץ: "פינו אותי לחדר מבודד כדי למנוע חשיפה לזיהומים. הייתי מורדמת ומונשמת במשך שלושה חודשים וחצי, מבלי שידעו מה יקרה איתי". למרות שסיכויי ההישרדות שלה היו נמוכים, היא המשיכה להילחם על חייה "אף אחד לא ויתר עליי, לא רופאים ולא המשפחה. לאחר מספר חודשים, התחולל נס רפואי ואלוהי, התעוררתי".

מטרת התמונה להראותאת אביה אלימלך בת 4 לפני התאונה שגרמה לה לכוויות בפנים ובגוף
אביה אלימלך לפני התאונה בגיל 4. התמונה מתוך הארכיון המשפחתי

"אני זוכרת את הכאבים בגוף, לא אאחל את זה לאף אחד"

תקופת השיקום של אביה הייתה קשה וארוכה. שגרת חייה השתנתה וסבבה בעיקר סביב טיפולים, ניתוחים ובתי חולים: "לאחר שהתעוררתי עשיתי מקלחות חמות כדי להוריד את התחבושות שנדבקו לעור. מעבר לכך, עברתי מאות ניתוחים פלסטיים. בסה"כ אלה היו שנתיים קשות סביב בית החולים". 

להראות את אביה אלימלך בגיל 4 וחצי לאחר התאונה בתקופת השיקום כאשר על לחייה, סנטרה, אפה והמצח שלה יש כוויות בולטות
אביה אלימלך (משמאל) עם אחותה בעת השיקום. התמונה מתוך הארכיון המשפחתי

לאחר הטיפולים אביה נותרה עם צלקות בגופה, וכתוצאה מכך נדרשה לדאוג לעורה ולמנוע החמרה. הדבר כלל מעקבים רפואיים, חבישת כובעים ובגדים ארוכים שימנעו את חשיפתה לשמש. שכן, שגרת יומה החלה מוקדם בבוקר, בשעות בהן השמש והחום אינם חזקים ובמהלך היום דאגה לשהות במקומות סגורים.

אביה מתארת את השאריות מהשריפה: "יש לי כוויות ב- 75 אחוז מהגוף, זה אומר חצי גוף, עד הכתפיים והראש". היא עברה ניתוחי השתלת רקמות בהם נלקח עור מהרגל ומישבן שלה, ותפרו את העור באזורים המתים. "דרגת הכוויה שלי היא בין 4-3, הרמה הגבוהה ביותר. יש לי צלקות בצד ימין, בפנים, חצי פנים צלקות ושתלים וכל הגב שלי מצולק. שתי הידיים שלי עם כוויות וכך גם אזור החזה, ומתחת לטבור וכמובן שיש לי צלקות ברגליים מהשתלים שעברתי".

"הילדים והחברים קיבלו אותי, אבל ההתמודדות הייתה ביני לבין עצמי"

אומנם אביה התאקלמה מבחינה חברתית בבית הספר, אך לא תמיד הסביבה הפגינה כלפיה הכלה וסובלנות. בגילה הצעיר ולאחר הטראומה הנוראית שעברה, שכמעט הותירה אותה ללא רוח חיים, היא נאלצה להתמודד לא פעם עם תגובות פוגעניות מהסביבה: "זיכרונות הילדות שלי בנושא מורכבים בעיקר מהכאבים הפיזיים וההערות מאנשים. מבוגרים וילדים אמרו לי מכוערת, מחושמלת, הלוואי תישרפי שוב. יותר נפגעתי ממבוגרים, אתה מצפה מבן אדם מבוגר להבין את הסיטואציה".

התמיכה העיקרית שקיבלה אלימלך הייתה מאימה, שעברה איתה את פרק הזמן של הטיפולים, ומאחיותיה הגדולות שידעו לנהל עמה שיח פורה שעזר לה לשחרר את שעל ליבה. מעבר לכך, היא מספרת כי לא עברה טיפול פסיכולוגי, אלא טיפול תרפי באומנות ועיצוב, שכנראה נתן לה את הרצון לפתח את הכישרון ולעסוק בזה כיום.

כחלק מתהליך השיקום, אביה עלתה במשקל "שקלתי קרוב ל- 73 ק"ג מהילדות עד התיכון". נקודת המפנה החלה בעקבות יום תזונה בריאה שהתקיים בבית ספרה "החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפוך לאדם בריא. זה לקח 4 שנים, קיבלתי ויטמינים עד כיתה ט' כדי להחזיר לגוף את שאיבד". מעבר לכך, במהלך התיכון החליטה להפסיק להסתתר ולצאת אל העולם כפי שהיא: "החלטתי לשבור את הבושה. מעבר לסיבה הבריאותית שבעקבותיה נאלצתי ללבוש בגדים ארוכים, התביישתי. הבנתי שאני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני, וזה התבטא בהדרגה בבגדים קצרים יותר".

תגובות החברה סביבה היו מעורבות. אלימלך הרגישה את המבטים גם ללא מילים: "בעבר, כששאלו אותי מה יש לי בכיתי וברחתי. היום אני עוצרת, מספרת מה עברתי ומנהלת על זה שיח. אפשר לשאול שאלות ולא לנעוץ מבטים. בעבר אימי דיברה במקומי והיום אני מדברת".

אביה סובלת מפגיעה בעצב ביד שמאל בעקבות השריפה, וכתוצאה מכך נפגעה יכולת התנועה שלה ביד. הדבר מצריך ניתוח אותו מתכננת אלימלך לעבור בקרוב, כשביררה על כך בנערותה, נאמר לה שאם תעשה אותו הפרופיל הצבאי שלה יירד ל-21 והיא לא תוכל להתגייס. בשל רצונה לשרת בצבא היא החליטה לדחות את הניתוח ולקיים אותו רק לאחר שתסיים את שירותה הצבאי. למרות שדחתה את הניתוח, הצבא עדיין לא שש לגייס אותה וכבר בצו הראשון הגדיר אותה כלא מתאימה לשירות צבאי בשל עברה הרפואי אך היא החליטה לא לוותר, ולאחר שערערה היא עשתה שירות צבאי מלא ושירתה בחיל המודיעין בבסס הקריה "היו לי שנתיים מדהימות, לא חוויתי עלבונות, כולם נמצאו באותה סירה וידעו איך לגשת אלי".

"ניסיתי לפתח קשר, אבל הייתה הסתייגות מהצד השני"

אביה אלימלך הגיעה לתובנות על חייה ועל החברה כבר בגיל צעיר. בתחום הרומנטיקה והזוגיות, היא מספרת על ציפיותיה מבן זוגה העתידי ומהחברה בכלל: "אני אוהבת כנות ושיח פתוח. חשוב לי החיזור מהצד שלו אבל בגדול, אני רוצה אהבת אמת. שיהיה החצי השני שלי ויקבל אצלי הכול, פנימיות, חיצוניות ושיגעונות. אני בן אדם שמסגל לעצמו שגרת טיפוח ואסתטיקה, אבל כשזה מגיע לאובססיה, כשזאת סוגיה פיזית ואישית כאן נדלקת לי נורה. לדעתי, הנורמות החברתיות צריכות להשתנות. החברה צריכה להיות פתוחה להצעות שהם לא מודל היופי הנוכחי. אני מקווה שהעולם שלנו יהיה טוב יותר".

מטרת התמונה להראות את אביה אלימלך כיום בגיל 22 כאשר נשארו לה כווית לאורך כל פניה וידייה
אביה אלימלך כיום בגיל 22. צילום: הצלם אמנון ארד (שצילם גם את התמונה הראשית בתחילת הכתבה)

היום אביה אלימלך בת 22. לאחר שעברה סיפור חיים מורכב ושנים קשות, מבגרות ומחשלות, היא מדברת ומסבירה על קבלת האחר ומעבר לכך, הקבלה העצמית שעל כל אחד מאתנו לאמץ: "אין סיבה להתבייש בפגמים שלנו. הנראות החיצונית והפנימיות צריכות להיות מאוזנות, ואנו צריכים לחיות בהרמוניה עם עצמנו, לקבל ולאהוב אותנו כפי שאנחנו".